“האחריות על חיי אדם בלב ים היא תחושה שאי אפשר להתרגל אליה”, מספרת טניה, מורה למתמטיקה, סקיפרית ובעלת רישיון משיט 40 מסחרי. בשיחה מרתקת היא משתפת על החוויה האקסטרימית, על הרגעים הפחות נעימים ועל התחושה העילאית של העמידה באתגר.
טניה, בת 39, מורה למתמטיקה בתיכון ובעלת רישיון משיט 40 מסחרי, נושמת את הים. עוקבת אחרי תחרויות שייט עולמיות, שואבת השראה מנשים המשתתפות בגולדן גלוב ומעריצה את החוסן הנפשי הנדרש במצבים מאתגרים בלב ים. “ברור שהמבחן האמיתי הוא בעת סערה, אך גם בשטיל מלא, כשאין רוח, ואת נשארת לבד עם המחשבות שלך בים שקט ופתוח,” היא מספרת.
את רישיון הסקיפר, קיבלה ביולי 2022, מאז פתח הרישיון בפניה עולם חדש של חוויות כשלצידו אחריות רבה. זמן לא רב לאחר קבלת הרישיון, השתתפה בשבוע הפלגה בסקוטלנד ברוחות של 30 קשר. שם גם חוותה לראשונה את הסטנדרטים המחמירים של בטיחות ימית, המאפיינים את צפון אירופה. “הפלגתי בסקוטלנד, וגם בנורווגיה, חגורות הצלה הן חובה, כך שאפילו ברציפים תראה מפליגים עם חגורות. זה שונה לגמרי מהנורמות שלנו כאן לחופי הים התיכון”, היא אומרת.
חוויותיה כוללות הפלגות בפיורדים של נורווגיה, ביוון, רודוס והשתתפות בתחרות השייט רגאטה, קרואטיה. ״צריך משמעת וחשובה מאוד העירנות והירידה לפרטים. כל הפלגה מביאה איתה אתגרים חדשים”.
במקביל טניה השלימה את ההסמכות הנדרשות לקבלת משיט 60 (היתר לשייט בינלאומי) ולאחריהן רישיון משיט מסחרי.
הסערה שחוותה באוקטובר האחרון בדרכה לקפריסין הותירה בה חותם חזק.
ניסיון ימי עשיר
טניה קיבלה על עצמה את תפקיד הסקיפרית והובילה הפלגת זמן ים לקפריסין, תפקיד שמגיע עם האחריות המלאה. “ידעתי מראש שניכנס לסערה לקראת הלילה. כבר שבדקתי את התחזית והבנתי עם איזה ים נתמודד, הבנתי שנצטרך להכין את היאכטה בקפידה – פרסתי חבלי חיים, דרשתי שכל אחד יחגור חגורות הצלה מתקדמות, כאלה עם מנגנון ניפוח אוטומטי, וביצעתי את ההכנות ליציאה. לאחר בדיקת דרכונים קצרה עזבו הארבעה את המרינה באשקלון לכיוון קפריסין. “יצאנו במזג אוויר טוב, אבל ידעתי שאנחנו הולכים להיכנס למערכת,” היא משחזרת. ״בשעה שתיים בלילה, כשמערך המפרשים מצומצם מבעוד מועד, הגלים כבר עלו לגובה של מעל שני מטרים, היינו מוכנים.”
מול הסערה
הסערה, שאותה כינתה “המכבסה”, שטפה את הסיפון בגלים גבוהים שלעיתים הגיעו אפילו לשלושה מטרים והציפו את הסיפון כולו. “לא ישנתי במשך 36 שעות. עמדתי על כך שכל מי שיוצא מהקבינה חייב להיות קשור בחבל חיים. במצבים כאלה גם ההגה האוטומטי לא מחזיק, וכל האחריות עוברת לידיים שלך. במהלך הסערה, המפליגים האחרים שגם הם בעלי ניסיון, לקחו חלק במשמרות לילה וביום למחרת הסערה נמשכה עד שעות אחר הצהריים. לקראת הסוף יצא שנשארתי לבד בקוקפיט, מרגישה את כובד האחריות ואת הרצון להירגע.״
לאחר שעות ארוכות של סערה, מעל 10 שעות, הגיעה היאכטה למרינה לימסול, קפריסין. קריאה בקשר לרשויות הביאה ליציאת מנועית לכיוונם, שליוותה אותם פנימה וסייעה להיקשרות לרציף. “האנשים על הרציף התקשו להאמין שהגענו בזמן הסערה. זה היה רגע של הקלה. אחרי שעות רבות של עירנות, סיימנו את הרישום והתיישבנו לאכול. אחרי כל כך הרבה שעות של דריכות מוחלטת, לשבת ולאכול היה רגע שלא אשכח..”
הדרך חזרה – אתגר נוסף
הדרך חזרה לישראל הציבה אתגר משלה. מיד עם היציאה, שקית נתפסה במדחף, אך טניה פעלה במהירות וניטרלה את המנוע. “חשבתי לדחות את היציאה כדי שהמפליגים לא יצטרכו לחוות שוב ים שאינו מאפשר הפלגה רגועה. ראיתי שעוד יאכטות יצאו לדרך והחלטתי לצאת — ברוח גבית ההפלגה הייתה נוחה יותר. למרות רוח של 30 קשר וגלים בגובה מטר וחצי, זה הרגיש כמו משחק ילדים לעומת הסערה שעברנו בדרך לקפריסין. העיקר שהגלים לא היו מולנו ויכולנו להשתמש בהגה אוטומטי.״
להרגיש סקיפרית
טניה מספרת שתחושת האחריות היא זו שמבדילה הפלגה רגילה מהפלגה כסקיפרית. “כשאת הסקיפרית, האחריות עליך. זה משנה הכל. למרות הניסיון שצברתי, רק כשחתמתי על מסמכי רב החובל בחזרה לישראל הרגשתי באמת סקיפרית. יש משהו בתחושת האחריות שמשנה אותך. הים מלמד אותך צניעות, אבל גם נותן את הניסיון לדעת שאת מסוגלת להתמודד עם כל אתגר.”
טיפ שלך למפליגים?
״קנו לעצמכם חגורת הצלה אישית – מהסוג המעוצב עם כיסים ומנגנון ניפוח אוטומטי. ציידו את היאכטות לסערה, במיוחד את הבימיני שבמדינות אחרות אפשר לראות גם ספרייהוד שהוא סגור לחלוטין בחלק הקידמי שלו – תמיד נחמד להירטב פחות.״
***
בימיני (גגון): כיסוי בד על מסגרת להגנה משמש וגשם קל, בד״כ פתוח בצדדים.
ספרייהוד: כיסוי קדמי קשיח להגנה מרוח, מים וגשם, עם חלונות שקופים.
